טיול סריגה לאסטוניה 2022
איפה מתחילים?
כל שנה אני מוציאה קבוצת סרגניות לטיול סריגה.
ההרשמה לטיול לאסטוניה הייתה כבר לפני שנתיים וחצי. הטיול היה מוכן, ואז הגיעה הקורונה. ואז דחינו בשנה, ושוב סגרים, ושוב דוחים, ואז, סוף סוף התאפשר לנו לצאת. הטיול הזה היה במיוחד מרגש, גם בגלל הזמן הרב שעבר, הציפייה, אבל בעיקר כי כל פינה באסטוניה הייתה צבעונית ושונה מכל מה שאנחנו מכירים. אז הנה לכם טיפה מהחוויות, אני מקווה שתהנו מהחוויות גם...
היום הראשון. למרות השעה המוקדמת, בהתרגשות רבה, כולנו נפגשנו בשדה
הטיסות לקחו כמעט יום שלם. נחתנו בטאלין, עיר הבירה, ושם חיכתה לנו המדריכה שלנו, קולי, עם אוטובוס מרווח שלקח אותנו להפסלו, בירת התחרה באסטוניה.
חיכתה לנו ארוחת הערב הראשונה במלון, והלכנו לישון מוקדם. התרגשות לקראת הסדנה הראשונה.
היום השני והשלישי. בבוקר יצאנו לטיול רגלי קצר למרכז התחרה, שם תוכננו לנו יומיים של סדנאות בנושא תחרה אסטונית מסורתית.
המנחה, סירי ריימן, היא המסטר של סריגת תחרה.
סירי כתבה ספרי תחרה רבים, מנהלת את לימודי מרכז התחרה, ועיצבה תחרות שהוענקו לנשיאים מכל העולם.
סירי המדריכה עשתה לנו חיים קלים...חילקה לנו מסרגות 2 מ"מ במקום 1.5 מ"מ.
שאל תחרה מסורתי כל כך דקיק שניתן להעביר אותו דרך טבעת נישואין.
הסדנא הייתה ברמה מאוד גבוהה, ולמרות
שכולנו כבר סרגנו תחרה בעבר, נלמדו טכניקות אופייניות לתחרה האסטונית המסורתית.
במרכז התחרה יש תצוגה של תחרות יפיפיות, שמלות תחרה, שאלים, צעיפים,
כפפות ועוד הרבה סריגים.
חלק מהפריטים היו למכירה, והקבוצה כמובן
השתוללה עם קניות. אפשר להזמין שם שמלת כלה, או שמלות ערב בהזמנה לפי מידה.
ניתן לראות אין ספור דוגמאות באלבומים, ו-500 דוגמאות
תולות על הקיר. התצוגה הייתה מהפנטת, ולא יכולתי להפסיק לצלם.
אי אפשר לסיים חוויה כזו בלי צילום קבוצתי עם המורה שלנו - מרכז התחרה בהפסלו, אסטוניה
קולי, המדריכה שלנו, מומחית בסריגת כפפות אסטוניות בדוגמאות אסטוניות מסורתיות.
בערב היא פרסה לנו ממבחר הכפפות היפיפיות שלה, ושוב לא הפסקנו להתפעל.
הן נסרגות מצמר דקיק על מסרגות 1 מ"מ ובצפיפות בכדי שלא תחדור הרוח והקור האסטוני.
אני לא יודעת לאן בדיוק עוטים כפפות כאלה חוץ מאשר באסטוניה.
היום הרביעי. היה לנו סיור רגלי דרך כל העיר האפסלו.
לא מגיעים לשם בלי לשמוע על ההיסטוריה של תחנת הרכבת המכוסה הארוכה ביותר באירופה.
היא נבנתה בשביל הצאר ומשפחתו. היום התחנה לא פעילה, למרות שהמקומיים מאוד מנסים לפעול לפתיחתה מחדש.
אי אפשר בלי צילום קבוצתי ברוחות...
היה יום רגוע, אכלנו בעיר, הסתובבנו בחנויות בוטיק קטנות, ובערב מצאנו לובי שהפך בהמשך הטיול לחדר מפגשי הסריגה הפרטי שלנו.
היום החמישי. ידענו שיהיה מרגש, אבל לא תיארנו עד כמה. יצאנו מוקדם לתפוס מעבורת לאי מוהו. האי ידוע בזכות גישת הקיימות של התושבים ועבודות הרקמה המיוחדת של המקומיים.
אחרי הפלגה קצרה לאי סרימה, האי הגדול מבין איי מוהו, הגענו למרכז אומנים.
זו הייתה החשיפה הראשונה שלנו לעבודות היד המקומיות, ולא יכולנו לתאר לעצמינו את מה שחיכה לנו.
הבתים באי מוהו נבנים ע"י התושבים עצמם. לאורך הגשר שמוביל לאי, יש קנים גבוהים שגדלים על המים.
בסוף הקיץ הם מתייבשים, והמקומיים גוזמים אותם ומצפים איתם את הגגות.
גג שעשוי מהקנים האלה מבודד בחורפים הקשים (30- מעלות) וכל גג מחזיק כעשרים שנה.
נעליים רקומות ותפורות מצמר, הכל לגמרי מחומרים מקומיים.
לאחר ארוחת הצהריים המשכנו לסטודיו שבביתה של סירי טור.
היא עזבה עבודה מסודרת והחליטה להגשים חלום.
סירי בעיקר רוקמת שטיחי קיר גדולים, אבל כמובן שכולנו לא התאפקנו וקנינו מהרקמות הצבעוניות שלה.
הקבוצה לא הפסיקה להתפעל.
גם כאן ניתן לבצע הזמנות. זוג נעלי עור תפורות ורקומות בעבודת יד על ידי סירי טור.
על כל שולחן במסעדות באסטוניה יש קנקן מים עם פירות וצמחים מהאזור.
כמו שאנחנו שמים נענע או לימון במים, הפרחים שלהם מקשטים את המים ומעניקים ניחוח של פרחים מתוקים לא מוכרים.
יפיפה ואסטתי.
ערב של ג'קוזי בספא וסריגה לילית בפינת הסריגה שלנו היו סיומת ליום מלא חוויות בלתי נשכחות.
היום השישי. נסענו מעל 100 ק"מ לעיירה בשם טוסטמה, לסדנא מיוחדת לסריגת רוסטיטוד.
רוסטיטוד זוהי טכניקת סריגה אסטונית מסורתית בה משלבים דוגמה צבעונית בתוך הסריגה, מעליה.
זה נראה כאילו ארוג או רקום מעל הסריגה.
המקומיות סורגות בטכניקה הזו כפפות, ומקשטות בה גם בגדים.אנחנו למדנו לסרוג כרית סיכות.
השיטה מורכבת, ולא הייתה קלה. צריכים הרבה מיומנות עד שמגיעים לתוצאה ממש טובה.
היה יום ארוך עד שהגענו חזרה למלון, אבל לא ויתרנו על מפגש בפינת הסריגה שלנו.
החטיפים יצאו מהתיקים, נשפכו על השולחן, וסיימנו ערב עם סיפורים, צחוקים וחוויות.
היום השביעי. נסיעה לעיירה קטנטנה בשם ליהולה.
אחרי ארוחת בוקוריים, טיפסנו לעבר גבעה קטנה. אסטוניה ארץ שטוחה, וכאשר רואים גבעה קטנה, מיד קוראים לזה הר.
אז טיפסנו לפסגת ההר למוזיאון הרקמה.
יש כאן נשים מתנדבות שמקיימות סדנאות.
חשוב להן לשמר את טכניקת הרקמה המקומית.
חוטי צמר צבעוניים מקשטים בד העשוי צמר בצבע אדום.
ראינו גם כמה רקמות על רקע צמר שחור, אבל זה פחות אופייני.
המורות חלקו לנו בד עם דוגמת הפרחים המקומיים, ולימדו אותנו רקמת מילוי.
אראלה מורה לרקמה, ומיד הפכה את הרקמות וראתה שיש הבדל בטכניקה.
חלק מהקבוצה לא תיארו שיגיעו ללמוד רקמת ליהלו מסורתית, אבל כולן כמובן מאוד מאוד נהנו, וגם קנו מזכרות.
לפני שסיימנו, אחת המדריכות הביאה לנו אלבומי אוספים של עטיפות שוקולד.
היא התחילה את האוסף כשהייתה ילדה, והיו לה אפילו עטיפות של "שוקולד פרה".
המדריכות מאוד התרגשו מבואנו.
מעל שנתיים לא הייתה אצלם קבוצה, ובכלל, אף פעם לא ביקרה אותם קבוצה כל כך גדולה, ועוד מחו"ל, מישראל.
הן לא הסתירו את ההתרגשות וביקשו כמה תמונות לאלבום.
היום השמיני. בכל בוקר, חלק מהבנות יצאו להליכה לפני הפעילויות.
המלון שוכן על הים הבלטי, במרחק של 2 דקות הליכה מהמים.
הרוחות חזקות, והבאנו מעילים, אבל אין כמו שאל סרוג בעבודת יד בשביל להתחמם.
הקדשנו את היום לטיפולים וניצול המלון.
במשך כל הטיול, השהות שלנו הייתה במלון ספא, מלא בחדרי סאונה, בריכות שחיה, וטיפולים שונים.
אי אפשר בלי להזמין מסז' טוב עם בוץ, או שחיה בבריכות.
אין לי צילומים מהיום הזה, אבל המסז' בוץ שעשיתי לגמרי שיחרר לי את הגב.
היום התשיעי. יצאנו מהמלון לכיוון טאלין, עיר הבירה.
התכנון להיום היה סיור בעיר העתיקה לפני החזרה הביתה.
טפסנו מאות מדרגות לפסגת המבצר בעיר,
עצירה בבית הקפה הכי ותיק בעיר, שהמומחיות שלהם מרציפן בעבודת יד (לא לוותר אם אתם מגיעים לטאלין).
ולמרות הרוחות, לא שחכנו להצטלם צילום קבוצתי אחרון.
העיר מלאה בגלריות לאומנות ומלאכות, ולא הפסקנו להתרגש מהרקמות, הקרמיקה והאריגה.
בסיור בעיר העתיקה, המדריכה קולי פגשה את אחותה
ואני, כבר מתכננת את הטיולים הבאים...
שורה תחתונה, אם אתם מגיעים לאסטוניה, אל תוותרו על ביקור במרכז התחרה בהפסלו.
אני מזמינה אתכם להירשם לידיעון לקבלת פרטים על הטיולים ואירועים מיוחדים בצמר גורמה.
מקווה שנהנתם,
אורלי.
להרשמה לסדנה